כהן חנניה ואח' נ' דיורין חברה לבנין הנדסה ותשתיות בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת המבקשים (התובעים) מיום 16.2.10 להתיר להם לצרף ראיה.

2.המשיבה בתגובתה מיום 14.3.10 מתנגדת לבקשה.

3.המבקשים אף הגישו תגובתם ביום 16.3.10.

4.ראוי לציין כי הראיות בתיק זה הוגשו בתצהיר, שמיעת חקירת העדים התקיימה ביום 20.12.09 שאז אף ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

5.בבקשתם שבפני עותרים המבקשים כי בית המשפט יתיר להם לצרף קבלה שהונפקה על ידי המשיבה למבקשים 1 ו- 2 ביום 13.9.04 בגין גמר בניית שלד. לטענת המבקשים מדובר במסמך חשוב, אשר לא היה בידיהם בהליך ההוכחות ונמצא באקראי על ידם רק כעת.

6.הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש מס' 1 אשר הצהיר בין היתר כי המסמך לא היה בידיו בהליך ההוכחות ונמצא באקראי על ידו רק כעת בעת סידור כללי של הבית לקראת חג הפסח.

7.המשיבה בתגובתה מתנגדת כאמור לבקשה, לשיטתה לא ניתן להגיש את הבקשה במועד בו הוגשה (שלב הסיכומים) וכי תכלית הבקשה הינו שיפור עמדות נוכח העדויות שהובאו בפני בית המשפט.

8.ב"כ המבקשים מציין בסעיף 1 לבקשתו כי מדובר בראיה חשובה "המפריכה מעל לכל ספק את טענת המצהיר מטעם הנתבעת....כאילו תמונות הדו"ח ההנדסי... צולמו לפני "תיקונים" שכביכול ביצע בשלדים" (ר' גם סעיף 1 לתצהיר המבקש).

9.עולה אם כן כי למעשה מבקשים המבקשים בחסות בקשתם לצירוף המסמך, להגיש לבית המשפט ראיה מפריכה – ראיית הזמה.

10.תקנה 158 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, קובעת:

"(1). התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;".

"אין איפה לדבר על זכותו של בעל דין להביא ראיות מפריכות, הואיל והענין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט המקורי והערכאה ערעורית לא תתערב אלא מנימוקים כבדי משקל. המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. ענין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד".

ר': א. הרנון, "דיני ראיות", תשל"ד א, 130.

ע"א 4494/97 סאלח נ' סאלח, דינים עליון, נ"ז 355.

בע"א 73/49 ויסרברג נ' מייסדי חדרה, פד"י (ד) 776- 780, נקבע:

".... כלל גדול הוא בדין המתחיל בראיות אומרים לו: גמור והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן (TO EXHAUST HIS EVIDENCE), כלומר: להגישן חבילה אחת תוך פרשת העדויות שלו ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן עד לאחר סיום פרשת יריבו... [וזאת] כאשר בעל הראיות חייב להוכיח את טענתו הוא...".

ר' גם: רע"א 3584/09 ש. שרבט נ' מינהל מקרקעי ישראל (1.6.09).

11.הכלל לענין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב "חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטיה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות.

ר': ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פד"י מו (3) 738 – 742.